אתמול, ב-11.1.2018 עברתי בדיקת קולונוסקופיה לאישור סופי שהכל תקין ונעלם.
זו כבר פעם שנייה שאני עושה את הבדיקה הזו כשבפעם הראשונה לא ידעתי לקראת מה אני הולכת ובסופה גיליתי שאני חולה בסרטן. אתמול, הפעם השנייה הייתה חוויה מתקנת, כמה כיף לשמוע את הרופא מציץ לתוך החדרון הקטן ואומר רק משפט אחד "הכל בסדר, הכל תקין".
אני חושבת שאורית אחותי הקטנה, שהייתה המלווה שלי, כמעט התעלפה בקטע הזה.
אחר כך ישבנו לאכול. אין לכם מושג כמה רעבה הייתי, זו הבאסה היחידה בבדיקה הזו. כל הבוקר חלמתי על המבורגר אבל אסרו עליי וביקשו שאוכל משהו קל יותר. נו…
אני רוצה בהזדמנות זו לפנות לכל מי שמתלבט וחושש מהבדיקה הזו. השם שלה מפחיד יותר ממנה. האמת שזו פשוט שינה של חצי שעה הכי טובה שתהיה לכם אי פעם, אני פשוט חולה על הקטע הזה שמזריקים את חומר ההרדמה ופתאום אני נעלמת ומתעוררת אחרי, זה הדבר הכי קרוב למסע לעתיד… אולי עליתי כאן על משהו? חחחח
נשבעת לכם שלאחותי הקטנה, שהייתה צריכה לחכות עשרים דקות בחוץ, היה קשה יותר, אתם לא מכירים אותה, דואגת לי כאילו היא אמא שלי.
אז כמה מילות סיכום או אולי הקדמה:
בשנת 2017 הרסתי ושברתי את הגוף ואת החיים שלי – התפטרתי מהעבודה, כתבתי רומן-מותחן-אירוטי (בקרוב בחנויות), גיליתי שאני חולה בסרטן המעי הגס, נלחמתי, עברתי ניתוח וטיפולי כימותרפיה, נלחמתי בחיידק עמיד, סבלתי מנפילת מתח נוראית ולפינאלה ממש עכשיו גם התגרשתי ועברתי עם הילדים שלי לבית חדש.
אבל, כמו שמישהו חכם אמר והראה לי השנה, לפעמים צריך לפרק ולשבור כדי לבנות מחדש. ושנת 2018 עומדת להיות מדהימה – ניצחתי, מעולם לא הייתי בריאה יותר, חוזרת לעבוד באותו המקום ובאותו התפקיד רק בקצב רגוע יותר, הספר הראשון שלי אוטוטו יוצא, כותבת את השני והשלישי במקביל ותאמינו לי שאתם תהיו מופתעים. יש לי הרגשה שהשנה הזו הולכת להיות מפתיעה, מרגשת ומדהימה.
תודה לכל הצבא שלי שנלחם וניצח ביחד איתי את השנה הזו:
למשפחה המדהימה שלי – אבא, אמא, אורית, רון, כפיר, מורני, ענבל, רומי, יולי ונטלי. נלחמתם ביחד איתי כל דקה, כל כאב, כל בכי וכל שמחה. אתם הכוח המניע, כולם יכולים רק לקנא במשפחה המלוכדת שלנו, החינוך וההשקעה משתלמים!
לחברות ולחברים שלי – הדסי, יהודית, ריטה, אנה, שוש, עדן, אביבה, יוסי. מה אומר לכם? אתם המפקדים והיועצים הרוחניים שלי. כמה כוח נתתם לי… תמיד הייתם שם בשבילי והקשבתם לשטויות שלי והשנה היו הרבה חחח.
לכל האחרים שעזרו וששמרו על קשר והתעניינו כל הזמן, לכל החברים החדשים שהכרתי ואספתי בדרך, היריעה קצרה מלהכיל כאן את כולכם ואני לא רוצה לשכוח אף אחד. אתם מדהימים.
אני אוהבת את כולכם. לנצח.
תודה. מכל ה❤
מירב איינשטיין
בתמונות: לפני ואחרי הקולונוסקופיה
אני זוכרת שאת הטלפון הראשון שעשיתי תאמינו או לא זה היה לאבי מרום הבוס שלי, בישרתי לו את הבשורה הלא נעימה ואמרתי לו שאני לא אגיע בראשון לעבודה..
אני זוכרת שאת הטלפון הראשון שעשיתי תאמינו או לא זה היה לאבי מרום הבוס שלי, בישרתי לו את הבשורה הלא נעימה ואמרתי לו שאני לא אגיע בראשון לעבודה..
"חששתי מאוד מטיפולי כימותרפיה", נזכרת שמחה. "הרגשתי טוב, תפקדתי כרגיל והמשכתי בחיי השגרה. חששתי שאם אאלץ לעבור את הטיפול בכימותרפיה – לא אוכל להמשיך ולעשות
אני זוכרת שאת הטלפון הראשון שעשיתי תאמינו או לא זה היה לאבי מרום הבוס שלי, בישרתי לו את הבשורה הלא נעימה ואמרתי לו שאני לא אגיע בראשון לעבודה..
"המצפן" הוא ארגון התנדבותי שמטרתו להעצים מטופלים באמצעות כלים וידע שיעזרו להם לנהל ולהתמודד עם מחלת הסרטן. הליווי נעשה ע"י סטודנטים לרפואה שעוברים הכשרה מקצועית- מתוך מטרה להשפיע על הרופאים שיהפכו להיות.
תרומות יגיעו להכשרת הסטודנטים המלווים, ליצירת תכנים וכלים למטופלים, ולשאר הפעילות השוטפת של הארגון בהתאם למטרותיו.