עדויות

רכבת ההרים שלנו התחילה בערב חג שני של פסח, כשהגענו לחגוג יחד עם כל המשפחה בבית הוריי. בתקופה הקצרה שקדמה לזה, הרגשתי שאני נחלשת. עם הגעתי לבית הוריי, קרסתי. שכבתי במיטה במשך 3 ימים, עם כאב ראש, חיוורון ניכר ובלי יכולת להרים את עצמי.

בהזדמנות הראשונה נסעתי לקופת החולים על מנת לבצע בדיקות דם, שם התברר שרמת ההמוגלובין שלי עמדה על 7.1. בדיעבד, רמת המוגלובין כזו מצריכה טיפול ואף אשפוז.
אף אחד מקופת החולים לא התקשר אליי על מנת להסביר לי מה עליי לעשות בקשר למצב, לאחר יומיים יצרתי קשר עם קופת החולים וביקשתי הפניה למיון.

שמי אתי זהבי, בת 56, אם יחידנית למיקה בת ה-18. אני אחראית לכותרת המעוררת תהיות – דיאלוגים עם הסרטן. הרי מי מדבר אתו? צריך להרוג אותו ומיד!

אז זהו, שלפני כשש וחצי שנים, בהיותי בת 50 אובחנתי עם סרטן המעי הגס. שנה של כאבי בטן לא שגרתיים ואבחונים מוטעים של רופאת קופת החולים באה לסיומה, בחדר המיון של הדסה הר הצופים. בכל השנה שקדמה לאבחון, לא נשלחתי לבדיקת קולונסקופיה, צילום רנטגן או סיטי, למרות הכאבים החריגים ולמרות היותי בת 49. רק כשהגעתי לחדר המיון עם חסימת מעיים, והוכנסתי לניתוח חירום שבוצע ע"י ד"ר בלאל המופלא, באה הסאגה הזו לסופה והתחילה סאגה חדשה: המלחמה בסרטן.

איילת פרלמן חייתה חיים בריאים עד הגילוי בבדיקת קולונוסקופיה שעברה מיוזמתה האישית בגיל 50. האבחנה הייתה במעי הגס שלה צמח גידול בגודל משמעותי של 4.7 ס”מ. אחרי שהסירה את הגידול בניתוח, היום היא מברכת על החוויה אשר הובילה אותה לצאת לדרך חיים חדשה
איילת היא אישה בת 51 אשר גרה בצור הדסה. היא נשואה, אימא לארבעה ילדים ועובדת בתור מורה לערבית ולשון. בין תחביביה היא מתאמנת בחדר כושר ורוכבת על אופניים. לפני מספר חודשים היא גילתה באופן אישי מהי חשיבותה של בדיקת הקולונוסקופיה.

היום זה 10 שנים! של חופש מהמחלה ששינתה לי את החיים – סרטן המעי הגס.
במרץ 2009, כשאני בן 32 ומתגורר בניו יורק, אובחנתי עם הסרטן, בשלב מאוד מתקדם – שלב 4 – עם גרורות בכבד, בכיס המרה ובבלוטות הלימפה, כשהגידול במעי היה בגודל של מעל ל-30 ס"מ (גודל חריג, אובחן בבדיקת קולונוסקופיה) .

בגלל העבר המשפחתי, מותו של אבי בגיל 40 מסרטן המעי הגס, אני נהגתי לעשות בדיקה כל 5 שנים וזאת לפי המלצת הרופאים.
לפני מס' שנים השתתפתי יחד עם אחי ואחותי במדגם ניסוי לחיפוש גן הגורם לסרטן המעי הגס. לשמחתי אצל שלשתנו לא נמצא הגן.

בהתחלה עשיתי בדיקות אצל דר' יעל קופלמן, ממכון הגסטרו של בי"ח הלל יפה בחדרה , שגם היא הייתה מעולה ונחמדה וגם בהמשך, נבדקתי במח' הגסטרו של ביה"ח הלל יפה אצל דר' ברוך עובדיה.

שמי דניאל (אנונימי), בן 59, נאלצתי לבדיקת קולונוסקופיה לפני 12 שנים בבית חולים תל השומר, ממצאי הבדיקה היו תקינים אך החוויה הייתה טראומטית, צרחתי מכאבים בזמן הבדיקה וכעסתי על הרופא שביצע את הבדיקה על שלא היה מקצועי מספיק ורגיש לכאב שגרם לי.

כ 5 שנים מלאחר מכן בעקבות תלונותיי הופנתי לבדיקת קולונוסקופיה שוב. היות והחוויה בתל השומר היתה טראומטית פניתי לבצע קולונוסקופיה וירטואלית, שוב הממצאים היו תקינים אך ניפוח האוויר וההכנה לבדיקה היו שוב לא נעימים, ובדיעבד הבדיקה כנראה פספסה פוליפ קטן שרק התחיל לגדול…

שמי ערין פארס מהצפון.
אני בת 31 לפני שנה וחצי התבשרתי שיש לי את המחלה – סרטן במעי הגס.

במשך שנתיים לפני הגילוי הרגשתי כאבי בטן בתדירות גבוהה, הפנו אותי לבדיקות מכל הסוגים אך ללא שום תוצאה שיכולה להצביע על הבעיה.
מכלל הבדיקות שנעשו הדבר היחיד שעלה כתוצאה מכך, רגישות ללקטוז וחיידק בקיבה.
בהתאם לכך, קיבלתי טיפול אך ללא הועיל, הכאבים בבטן המשיכו בתדירות גבוהה, בחוסר שינה, אי שקט, חוסר תאבון, בחילות, עייפות, דיכאון וחוסר מצב רוח.

"כחצי שנה לפני שמלאו לבן זוגי 50, הוא החליט להעניק לעצמו כמתנת יום הולדת – בדיקת קולונוסקופיה.
מה הביא אותו לכך? סיפור ששמע מפי חבר אודות חבר אחר שנפטר מסרטן, טרם מלאו לו 49.
בן זוגי פנה בבקשה לבדיקת קולונוסקופיה נאמר לו כי הוא איננו זכאי לבדיקה ולכן "אימץ" כאבי בטן כדי שהבדיקה תאושר. אודה על האמת, גם אני לא הבנתי מדוע עליו להיבדק, זו בדיקה שמיועדת ל"זקנים" כך האמנתי… אך בן זוגי היה נחוש עד מאוד, הסיר את כל המכשולים והצליח להיבדק באופן פרטי.

הכל התחיל כמה ימים לפני יום הולדת 37, התחילו לי כאבי בטן.
כל פעם הלכתי לרופאת המשפחה בקופת חולים "כללית", היא אמרה שהכל בסדר וככל הנראה שזה משהו פסיכולוגי וזה בגלל שאני רוצה חופשת מחלה מהעבודה.

הכל התחיל כשהיה בן 26 הרגיש לא טוב ירידה במשקל, אנמיה.. הרופאה, בעיר אילת אמרה שעפ"י בדיקות הדם הוא צריך ברזל לשלושה חודשים ואיבחנה וירוס בבטן. הוא התחיל לקחת ברזל והפסיק כי זה עשה לו עצירות. חזר אליה שוב ושוב והיא לא מאבחנת שום דבר יוצא דופן חוץ מאנמיה וחוסר ברזל.

עברו כחודשיים והתסמינים לא חולפים אלא מחמירים. ביקשתי שיבוא למרכז לבדיקות מקיפות כולל קולונסקופיה. בהרצליה מדיקל סנטר אבחנו גידול ענקי במעי הגס

שלום, אני מיכל

כשהייתי בת 12 אבא שלי חלה בסרטן המעי הגס. הוא היה אז בן 47. אכשהו זה תמיד נראה לי רחוק ממני אולי כי אני אישה וזה נתפס כמחלה של גברים. וכך, למרות שראיתי מקרוב את הסבל וחוויתי את האובדן הייתי בטוחה ש"לי זה לא יקרה".

זהו. סופית אני יכולה לומר שאני בריאה.
אתמול, ב-11.1.2018 עברתי בדיקת קולונוסקופיה לאישור סופי שהכל תקין ונעלם.
זו כבר פעם שנייה שאני עושה את הבדיקה הזו כשבפעם הראשונה לא ידעתי לקראת מה אני הולכת ובסופה גיליתי שאני חולה בסרטן. אתמול, הפעם השנייה הייתה חוויה מתקנת, כמה כיף לשמוע את הרופא מציץ לתוך החדרון הקטן ואומר רק משפט אחד "הכל בסדר, הכל תקין".
אני חושבת שאורית אחותי הקטנה, שהייתה המלווה שלי, כמעט התעלפה בקטע הזה.

פרק 2 – האבחנה והניתוח
בדיעבד, אינני יודעת כיצד שרדתי את ששת ימי ההמתנה. הבדיקה הייתה בששי, כך שאת סוף השבוע עברתי בהדחקה ובהכחשה. את ימים ראשון ושני העברתי איכשהו כי ידעתי שגם ככה רק התחילו לעבוד על הביופסיה שלי. מיום שלישי התחלתי לחשוש. אני זוכרת שאמרתי לאבי שאם לא מתקשרים אליי מהר, אז כנראה הכול בסדר. ניסיתי לשכנע אותי בכל מיני דרכים שהגידול שפיר.

פרק 1 – לגלות…
כשזה נוגע לסרטן המעי הגס, אנשים מתביישים לספר עליו. נראה לי שהסיבה העיקרית היא שזה פשוט "סיפור מהתחת". טוב, אני לא מתביישת, בשנה האחרונה הישבן שלי הפך להיות שיחת היום במשפחה המורחבת, אפילו לקבוצת הווטסאפ שלנו כבר קוראים "משפחה בתחת". מכיוון שמעטים סיפורי ההתמודדות עם הסרטן הזה, החלטתי לשתף את הסיפור שלי כדי לעזור לאחרים להבין מה נדרש על מנת לגלות את הסרטן הזה כמה שיותר מוקדם. גילוי מוקדם מציל חיים!

זו הייתה הפתעה בשבילי לגלות כי אני חולת סרטן בגיל כל כך צעיר. כאשר הובחנתי כחולת סרטן המעי הגס הוא היה כבר בשלב מתקדם. לא הייתי מודעת לרקע הקודם של המחלה במשפחה. בדיקה גנטית יכולה הייתה לחזות את המחלה. גיליתי כי אפשר להחלים מסרטן מבלי לעבור כימותרפיה ואפילו להתאושש במהירות ולמצוא עוצמות פנימיות שלא הכרתי מקודם.

מי מאיתנו לא נמצאים במרוץ החיים היומיומי, האין סופי בו מגדלים ילדים, מתחזקים בית, קריירה וזוגיות? היום יום שלנו הוא לעיתים מרוץ תובעני, שגורם לנו לשים את הדאגה לבריאות הנפשית או הגופנית שלנו בתחתית סדר העדיפויות. זה הוא אותו מרוץ שבעטיו אנו מתעלמים מסימנים ואיתותים שהגוף שלנו משדר. מחירה של הדחקה כזו עלול להיות יקר וכבד מנשוא.
הסיפור של נעה גרינבוים, בת 41 מעמק חפר, יגרום לכם להרהר בנושא שלרוב אנחנו מעדיפים לא להיפגש עימו. הרגע שבו המציאות חייבה אותה להתמודד עם הבשורה שהיא חולה בסרטן מעי גס, שלרובנו נתפס כ”סרטן של גברים מבוגרים”.

אבי היה בן 34 כשהתגלתה המחלה, בשבועיים לפני הגילוי היו כאבי בטן שלא הפסיקו,לא מאוד חזקים, אבל לפני סיום השועיים הם החריפו ולוו ביציאות מרובות. אבל מלבדם לא היו סימנים מקדימים. הוא לא הכיר את רופאת המשפחה כי היה אדם בריא, ספורטאי.